רכישת אתר תעשייתי בניו המפשייר על ידי חברה סינית מעוררת חששות בקרב ה-CFIUS
על ידי אנדרו אסטנו, עו"ד.
דו"ח שפורסם לאחרונה ומתאר את רכישת אתר תעשייתי של 23 דונמים בניו-המפשייר, נאסואה, בתחילת השנה על ידי מיליארדר סיני תמורת 67 מיליון דולר העסקה עוררה חששות ביחס לביטחון לאומי, במיוחד לאור קרבתו של האתר לכמה קבלני ביטחון בולטים, כולל BAE Systems וארגונים נוספים המספקים שירותים במסגרת חוזים רגישים של ממשלת ארה"ב. בעוד שהעסקה זו עוררה תשומת לב ציבורית ושל התקשורת, הערכת משפטית מדויקת של העניין דורשת התייחסות קפדנית למסגרת הרגולטורית שנקבעה על ידי ועדת ההשקעות הזרות של ארה"ב (CFIUS), ובפרט לכללי ההתקנה המעוגנים בתקנות 800 ו-802 של פרק 31 של תקנת הנהלים הפדרליים. להלן נסקור את ההיבטים המרכזיים, החל מבחינת בחינת הסביבה הגיאוגרפית של האתר התעשייתי בצפון-מזרח ארה"ב.
מיקום והקשר
נאסואה, ניו המפשייר, נמצאת בקרבת מספר מתקני קבלני ביטחון ומתקני מבצעים פדרליים במסדרון הגדול של ניו אינגלנד. לפי דיווחים, האתר נרכש למטרות תעשייתיות, ככל הנראה בתחום מים המינרלים, אם כי השימוש הנוכחי, יצירת מקומות עבודה ותרומות המס נותרו לא ברורים לציבור. אף על פי שמשפט CFIUS נבחן בהתאם לנסיבות הקיימות בעת רכישת האתר, העובדות הנוספות הקשורות לאתר ממשיכות להשפיע על התפיסה הציבורית ועל הנרטיבים בנוגע לביטחון לאומי.
פיקוח על ניהול נכסים לעומת סמכות ניהול נכסים
למרות שהעסקה נראית ממוקדת בתחום הנדל“ן, המאפיינים שלה מעידים על כך שהיא ככל הנראה מהווה ”עסק בארה“ב” במסגרת החוק Part 800. שוב, על פי תקנות ה-CFIUS, סמכות השיפוט ניתנת במועד הרכישה, ולא על סמך פעילויות פיתוח לאחר סגירת העסקה. בתי המשפט הפדרליים ו-CFIUS מפרשים את המונח "עסק בארה"ב" באופן רחב.[1] כך שרכישת זכויות מסחריות מינימליות אף היא – כגון היתרי בנייה, שירותי נסיעה או חוזים, בשילוב עם נכסי מקרקעין – עשויה להספיק כדי להפעיל את סמכות השיפוט של החלק 800.
במסגרת עסקאות הכוללות רכישה של הבעלות הרובית או המלאה (כלומר, קבלת “שליטה” זרה), למרות שבתמורה לעסקה נרכשת נכס נדל“ן, סביר להניח שהיא תתייחס כעסקת ”שליטה מוגנת“ לפי חוק Part 800 ולא כעסקת ”נכס נדל"ן מוגנת" לפי Part 802. כך עולה מ-31 C.F.R. § 802.216(b), המציין שאם עסקת מסוג Part 800 כפופה לחוק Part 800, היא מוגדרת באופן אוטומטי כבלתי מוגנת לפי Part 802. מובהר כי במסגרת החוק אין מקום לשיטת היררכיה או סטנדרט ביקורת מוגבר; במקום זאת, הוא קובע סף שיפוט המונע את ביצוע הליכים ביקורתיים אחרים ברגע שמתקבל.
גרינפילד מול השקעות נדל"ן מוגנות
CFIUS אינו יכול לטעון לזכות שיפוט רק משום שבעלות זרה קיימת. אם העסקה כלל באמת רק קרקע לא מפותחת או נכסים שאינם מעורבים בפעילות מסחרית בעת רכישתה (כלומר, השקעה במיזם חדש), ייתכן שאין עסקת שיפוט שניתן לבחון על פי התקנות הרלוונטיות. במקום זאת, יש להיווצר בסיס נפרד לזכות השיפוט, כגון שקילת בעל השקעה שאינה מוגנת, המשיג “נכסים מוגנים” – המוגדרים כאינטרסים בנכסים מוגדרים הממוקמים בקרבתם של מתקנים צבאיים המוחזקים בבעלות ממשלת ארה"ב, המוגדרים מראש.
בעלות סינית וגישה מוגברת לסיכונים
כאשר מעורבים קונים סינים, ה-CFIUS מפעיל בגישה מוגברת ביקורת מובנית. המשרד לכלכלת המדינה, כיושב ראש של הרשת הביורוקרטית, עשוי אפילו להניח כי משקיעים סינים מסוימים – אפילו אלה המנויים בנאמנות – כפופים להשפעה או שליטה ממשלתית. הדבר מגביר את הסבירות לבדיקה מוגברת ואת האפשרות להנחתה או להוראת פירוק, גם אם מדובר במיעוט או בהשקעה “מכוסה” שאינה בעלת שליטה”[2] ההעסקה מתבצעת אך ורק במסגרת עסק אמריקאי רגיש במיוחד. בייחוד, סמכות השיפוט של ה-CFIUS הינה רחבה יותר עבור קונים הנחשבים לבעלי השקעות ממשלתיים זרים או בשליטתם. במקרים כאלה, דרישת הדיווח החובה חלה לא רק על עסקאות הכוללות “טכנולוגיות קריטיות’, אלא גם כאשר העסק האמריקאי מבצע פעילויות רגישות אחרות המפורטות – כגון ניהול ”תשתיות קריטיות“ או איסוף או שמירה של ”נתונים אישיים רגישים“ של מעל מיליון אנשים, לרבות אזרחים אמריקאים.
לחץ של הקונגרס ושל פובליוס מול תהליך של CFIUS
למרות שמנהלים מוסמכים עשויים לדרוש בפומבי מה-CFIUS לפעול בנוגע לעסקה מסוימת, קריאות אלה בדרך כלל אינן משפיעות באופן משמעותי על תהליך הבדיקה בפועל. קבוצה שאינה הודתה היא בעלת משאבים רבים, מבוססת על דיווחים שוטפים על מודיעין, ומתמקדת כבר בהיקף כל העסקאות המוכרות שנוגעות לסין. העובדה שעסקת מסוימת זוכה לתשומת לב ציבורית אינה אמורה להשפיע באופן משמעותי על תוצאות בחינתו של CFIUS. יתר על כן, תשומת הלב הציבורית אינה משפיעה כלל על קביעת סמכות השיפוט של הוועדה, שמווסתת בקפדנות על פי קריטריונים חוקתיים ותקניים.
סודיות וביקורות שאינן מדווחות
קבצי הדיווחים של CFIUS חסויים על פי חוק. בעוד שמתקבל על הסף כי העסקה הזו אינה הוגדרה כעסקה שהתקיימה בהתאם לנהלי הדיווחים, עדיין ייתכן שביצוע בדיקה כבר נמצא בעיצומו – למשל, אם הרוכש הגיש את הדיווח אך לא חשף בפומבי את מעורבותו עם CFIUS או את מאמצי ההתאמות הקשורות לכך. אם היעד מהווה עסק של U.S. TID ורוכש הוא ממשלת זרה, יש להגיש דו“ח חובה (ללא הגבלות מסוימות, בעיקר אם הרוכש מהווה ”משקיע מורשה")”[3]) היה נדרש לא יאוחר מ-30 ימים לפני תאריך השלמת העסקה.[4] עם זאת, היעדר פעולות אכיפה (שאינן סודיות) או הודעות קשורות עד כה עשוי להעיד על כך שהעסקה לא נכנסה לתחום השיפוט הנדרש של CFIUS.
הנספח א' ומגבלות השיפוט בתחום הנדל"ן
הסמכות של CFIUS בתחום הנדל"ן לפי חוק Part 802 מוגבלת לקרבה לאתרים בבעלות או בניהול ממשלת ארה"ב המפורטים בתוספת A. הרשימה הזו אינה כוללת את אתרי הקבלנים הממשלתיים בעלי המקצועות הביטחוניים, גם אם מתקנים אלה מבצעים פונקציות רגישות או מחזיקים באישורים אבטחה למתקנים (FCL). במיוחד, מתחילה סמכות הנדל"ן רק על ידי קרבה לאתרים ספציפיים בבעלות ממשלת ארה"ב – בין אם במרחק של קילומטר אחד מפרויקטים המפורטים בחלק 1 של תוספת A, או במרחק של 100 מייל מפרויקטים מסוימים רגישים במיוחד המפורטים בחלק 2. גבולות הקרבה אלה עשויים לחול גם באזורי עירוניים, בכפוף להנחות מסוימות.[5]
מקרה MineOne כדוגמה
ה-2024 הוראת הפרישה הנשיאותית התקפה על מרכז הנתונים של MineOne Wyoming Data Center, LLC (MineOne), שבבעלות סינית, מסבירה כיצד ניתן להתייחס למיקום קרוב לאתר של קבלן רגיש. במקרה זה, MineOne הפעילה מתקן כריית ביטקוין בקרבת מרכז נתונים שנשכר על ידי מיקרוסופט, המעביר מידע מסווג עבור סוכנות המידע של הביטחון (Defense Information Systems Agency), חלק ממחלקת הביטחון של ארצות הברית. עם זאת, המיקום הזה לא יצר סמכות רגולטורית; במקום זאת, מתקן ה-North Range של MineOne היה גם בקרבת בסיס חיל האוויר פרנסיס אי. וורן — אתר המפורט בחלק 1 של תוספת A. עם זאת, קרבת נוכחותה של מיקרוסופט ופעילותה הרגישה כנראה השפיעה על הערכת הסיכונים של CFIUS – וסייעה בסופו של דבר בהמלצתה הרשמית לנשיא, בעקבות סקירה מקיפה, לבטל את העסקה – לאחר שהוקמה סמכות שיפוט לפי חוק מס' 802. הדבר מדגיש עקרון מרכזי: פגיעויות – גם כאלה משמעותיות – אינן מעניקות סמכות שיפוטית. במקום זאת, הן נבחנות – לעיתים עם משקל משמעותי –רק לאחר התחום המשפטי הוקם באופן עצמאי. במקרה, אנדרו אסטנו הוסמך להעיד כעד מומחה בנושאים הקשורים ל-CFIUS בתיקי משפט פדרליים שהגיש בהצלחה ספק שירותים הממוקם בוויומינג נגד MineOne בעקבות מכירתה המבוטלת. (See תביעה אזרחית מס' 23CV-79-ABJ – בית המשפט המחוזי של ארצות הברית במחוז ויומינג).
פעולות של יזמי ביטחון וסוכנויות קבלניות
קבלנים המוכרים כפעילים בסמיכות לאתרים שנרכשו לאחרונה על ידי אזרחים זרים עשויים להיות כפופים לדרישות אבטחה חד-צדדיות או מוגברות שהוטלו על ידי סוכנויותיהם המנהלות את העסקה. הדרישות הללו עשויות להתעורר ללא קשר לפעולות של ה-CFIUS, בהתאם לקריטריונים חוזיים קיימים המאפשרים לממשלה לאפס את האחריות האבטחתית או לשנות אותה בהתאם לניתוחי סיכונים מתפתחים. בנוסף, קבלנים ממשלתיים הממוקמים באותו מעמד עשויים לעמוד בפני ביקורת מוגברת או חובות מצד הסוכנות למניעת מודיעין וביטחון של הממשלה (DCSA) או משרדי האבטחה הרלוונטיים האחרים, במיוחד במקרים של חוזים מסווגים או אישורים לקבלת נגישות למתקנים. בולטת במיוחד העובדה שסוכנות Seiden Law קבוצת הרגולציה הוא זמין לייצוג של קבלני ממשלתיים בהתמודדות עם האתגרים האסטרטגיים והקמעונאיים הללו, כולל מעורבות עם גורמים אבטחה של הסוכנויות, תכנון למניעת סיכונים ותאימות עם התחייבויות הקשורות ל-DCSA ול-CFIUS.
נקודות עיקריות
- הקרבה לאתרים רגישים—כולל אלה המופעלים על ידי הקבלנים—היא לא להפעיל סמכות שיפוט לפי חוק 802, אלא אם האתר בבעלות ממשלתית ורשום בתוספת A.
- עם זאת, ברגע שהסמכות של CFIUS מוגדרת לפי חוקים 800 או 802, קושיות לגבי מתקנים רגישים will יהיה נחשב כחלק מניתוח הסיכונים לביטחון הלאומי. ראה שוב מחקר המקרה של MineOne.
- המשרד לכינוס הכספים יכול, בתיאוריה, לשנות את נוסחא A בתוספת כדי לכלול אתרים של קבלנים המופעלים באופן פרטי; עם זאת, ביצוע פעולה זו ידרש קביעת תקנות רשמיות וייגרם חשש רגולטורי ומשפטי חמור. במיוחד, הרחבה כזו תעלה את סוגיית התיקון החמישי לחוקה, המעניק זכויות וחיסיונים חזקות לבעלי קרקעות פרטיים. (מכיוון שזה יכלול פעולה פדרלית – ולא מדינתית – לא יגרור את סוגיית התיקון ה-14 לחוקה, אלא את סעיפי הליך הדין והקצבה של התיקון החמישי). הרחבת נוסחא A כדי להסדיר את שימוש הקרקע על בסיס קרבה בלבד לפעילויות רגישות, עשויה להוות איום משפטי בטענה כי הנהלים הללו אינם ברורים מספיק או מהווים קצבה רגולטורית – וזאת באופן מעשי, ומונעת מהבעלים של הקרקעות שימוש כלכלי וביצועי בקנה מידה רחב בכוחם.
- קבלנים המוגדרים כמתעסקים בקרבת אתרי נדל"ן שנרכשו לאחרונה על ידי אזרחים זרים – במיוחד משקיעים שאינם מוגדרים כמשקיעים מיוחדים – עשויים להיות כפופים לדרישות אבטחה חד-צדדיות או מוגברות המוטלות על ידי סוכנותיהם המנהלים את הפרויקט. דרישות אלה עשויות להתעורר ללא קשר לפעולות של CFIUS או DCSA, בהתאם לחוזים קיימים מראש המאפשרים לממשלה להעריך מחדש או לשנות את חובות האבטחה בתגובה לניתוחי סיכון מתפתחים.
- רכישת מים המיובאים הגדולה ביותר בניו המפשייר בשווי של 67 מיליון דולר שהתפרסמה לאחרונה על ידי חברת המים המיובאים הגדולה ביותר בסין מדגישה את ההשפעה המשפטית הרחבה של חוק 800: גם עסקאות שנראות כרוכבות רק למקרקעין עשויות, למעשה, להוות רכישה כפופה של עסק אמריקאי. בהתאם, חששות הקשר הנובעים ממיקום משותף עם מתקנים המופעלים על ידי גופים פרטיים המופעלים על ידי קבלני ממשלה רגישים – בעוד שהם אמיתיים מאוד – כבר עונים באופן משמעותי במסגרת הנוכחית של חוק 800. הסמכות הרגולטורית הזו נותרה רחבה באופן יוצא דופן ולעתים קרובות בלתי צפוי בהיקפה, ובהערכת המחבר, מצביעה על כך שהמסגרת הנוכחית מפחיתה באופן משמעותי את הצורך בהרחבה מיידית של תוספת A במסגרת תקני המקרקעין של CFIUS.
למידע נוסף או לניתוח של CFIUS ספציפי למקרה, אנא פנו לאנדרו אסטנו או לאחד מהעורכים האחרים של Seiden Law. קבוצת הרגולציה מטפלים. נוהג התקינה של המשרד שלנו מצויד היטב גם לייצוג קבלני ממשל בתיקונים שביצעו עם גורמים אבטחה של סוכנויות ממשלתיות, כולל תכנון למניעת סיכונים ומאמצי תאימות מתמשכים.
הודאה: תודה מיוחדת ל אלברט שולץ, נשיא Kaerus Consulting LLC – חברת שירותים של קציני מודיעין לשעבר המתמחים בנושאי CFIUS, DCSA ו-Team Telecom – על ההשראה שלו להעריך את הנושא הזה ועל התובנות הקשורות לכך.
הבהרה: המידע המופיע כאן מיועד אך ורק למטרות חינוכיות ואינפורמטיביות ואינו מהווה ייעוץ משפטי. מקבלים החומר הזה לא צריכים לפעול או להסתמך עליו בלי לפנות לייעוץ משפטי עצמאי. תקשורת זו אינה יוצרת ואינה נועדה ליצור יחס של עורך דין ולקוח בין Seiden Law LLP לכל מקבל החומר או לצדדים אחרים.
[1] ראו, למשל, רלס קורפ נ' CFIUS, 758 F.3d 296, 308 (D.C. Cir. 2014) (ציין את היקף סמכות CFIUS); 31 C.F.R. § 800.252 (הגדרת “עסק אמריקאי” כ“כל ישות, ללא קשר ללאוםם של האנשים ששולטים בה, העוסקת במסחר בין-מדינתי בארצות הברית”).
[2] 31 C.F.R. § 800.211, המתייחס להשקעה ב“עסק של TID U.S.” (הגדרת העסק לפי 31 C.F.R. § 800.248, כלומר כל חברה הממוקמת בארה"ב המייצרת, מעצבת, בודקת, מייצרת, מייצרת או מפתחת אחד או יותר מוצרים קריטיים Tטכנולוגיות, (ב) מבצעת פונקציות מוגדרות הקשורות למערך ההשקעות המוגדר Infrastructure, או (ג) שמנהל או אוסף נתונים אישיים רגישים Dהאוכלוסייה מונה יותר ממיליון בני אדם, כולל אזרחים אמריקאים).
[3] “משקיע מורשה” הוא אדם זר שמתאים לקריטריונים לפי סעיף 31 C.F.R. § 800.219, כולל היותו מ“מדינת זרה מורשית” (למשל, בריטניה, אוסטרליה, ניו זילנד או קנדה) וכן עמידה בדרישות ספציפיות בנוגע לבעלות, ממשל וציות, ובכך הוא פטור מתחומי השיפוט של CFIUS בכל הנוגע להשקעות שאינן בעלות וביצועים נדלניים מסוימים.
[4] 31 C.F.R. § 800.206 (הגדרת “תאריך השלמה” כהיום הראשון שבו נמסר, הוענק, מסופק או הועבר אחרת בעלות למישהו). בתהליך בו עניין הבעלות מועבר לפני שהאדם הזר מקבל את הזכויות המקבילות, “תאריך השלמה” הוא היום הראשון שבו האדם הזר רכש את אחת מהבעלות הפיננסית. ראה שאלות נפוצות רלוונטיות באתר האינטרנט של CFIUS, מעודכנות במאי 2023 וזמינות באינטרנט בכתובת: https://home.treasury.gov/policy-issues/international/the-committee-on-foreign-investment-in-the-united-states-cfius/cfius-frequently-asked-questions
[5] 31 C.F.R. § 802.216(c), הקובע פטור ל“אזור עירוני” או ל“אזור עירוני” העשוי לשלול פעולות מסוימות מתחומי השיפוט של CFIUS אם הנכס ממוקם כולו באזור עירוני ולא בקרבת מקום לאתר רגיש מוגדר מראש.