מאמצי Seiden Receivership מוצגים בכתב העת Institutional Investor
‘הם ימצאו הונאה, הונאה, הונאה’.’
קבוצה קטנה של קונים קצרים, משקיעים נרדפים, עיתונאי לשעבר,
ואחד מהתובעים לשעבר מתכוון לחשוף הונאה בקנה מידה גדול בסין.
קרא את המאמר המלא
סיפור הונאה סיני ההיסטוריה מתחילה לפני עשור וחצי, באמצע שנות ה-2000, כאשר גל של חברות סיניות נכנס לשווקים בארה“ב באמצעות תרגיל נסתר המכונה ”מיזוגים הפוך". חברות סיניות היו משולבות עם חברה קשרית בארה"ב ומתקבלת על ידיה על ידי הרשמה לבורסה ציבורית, וזאת מבלי שהיה צריך לעבור את הבדיקות הרגולטוריות שהיו נדרשות במסגרת מיזוג רגיל.
“עד שזה יקרה, יש את רוברט זידן.”
אבל החל מ-2011, פרסמו גילויים על הדיווחים והחשבונאות של חברות סיניות – שגנבו הכנסות, העמידו פנים שיש להם עסקים שהם לא היו בעלי, או ראו את כספיהם נגזלים על ידי מנהלים.
כמה מהתוכניות המעניינות במיוחד, על פי הרגולטורים: Universal Travel מסרה למפקח שלה כתובת של לקוח אמיתי של החברה, שהתבררה כשירות שירותים ציבוריים. AgFeed Industries, חברת מזון לבעלי חיים וייצור חזירים, הגדילה את ההכנסות שלה באמצעות הטענה שמכירות החזירים לא היו קיימות, ולאחר מכן ניסתה להסתיר את הונאת זו בכך שהצהירה שהחזירים המזויפים נהרגו. מנכ"ל חברת רשת פרסום טלוויזיונית, China MediaExpress, הציע שוחד בסך 1.5 מיליון דולר למנהל חשבונות חיצוני שעזר בחקירת הכספים של החברה. (המנהל סירב).
“חלקם עדיין נאבקים כדי להביא לחקירת חברות סיניות, החל מ רוברט זיידן, חוקר מניו יורק שמתעסק בחברות סיניות מפוקפקות כקבלן ממונה על ידי בית המשפט המוסמך להחרים את נכסיהן...“
עם גילויים אלה, מניות רבות של חברות סיניות ירדו בבורסה, מה שגרם לבעלי מניות להפסיד כספים נכבדים. ה-SEC אסרה על כ-180 חברות סיניות להיסחר בארה’ב והגישה עשרות תביעות נגד החברות, המנהלים שלהן ו“מפקחי הדלתות” כמו רואי חשבון ויועצים שסייעו להן לקבל גישה לשווקים האמריקאיים. ובעבר, מעטים יחסית של חברות סיניות התנסו בשווקים האמריקאיים בגלל חששות מפני הונאה.
אבל מאז 2017 היו 93 IPO בסין בארה“ב, על פי נתוני ספק הנתונים Dealogic. החברות הסיניות נעשו יותר מתוחכמות: הן פחות נוטות לטעון להצלחות מוגזמות ממה שהיו בעבר. ”הן יודעות שהן צריכות להיראות אנושיות מדי פעם".”
למה זה ממשיך לקרות? מדוע הבעיות האלה חוזרות על עצמן, אפילו לאחר שמשקיעים אמורים להיות מודעים לכך שחברות סיניות יכולות להיות מסוכנות וקשות להעמדתן לדין?
חלק מזה, לפי כמה משקיפים, נובע מכך שאנשים אינם זוכרים היטב, שרוצים להרוויח מהר ככל האפשר, וממשיכים לרצות לנצל את ההזדמנויות שהסינים מציעים. סין וחברותיה יודעות זאת.
“המשקיעים שכחו” ו“רק היה עליהם לומר לא”, אומר בלאק. סין היא “סביבה שבה יוצרים אגדות כי המשקיעים לא יכולים להספיק”.”
רבים מהמשקיעים נמצאים במגעים עם סין מבלי שאינם מודעים לכך. הם מחזיקים בקרנות נאמנות או בהשקעות אחרות שבהן מנהלים השקעות במניות סיניות. “יש הרבה כסף שמחפש מטרות”, אומרת אן סטיבנסון-יאנג, המייסדת של J Capital Research. “יש המון כסף שזורם מסביב, ויש אנשים שמגלים דרכים לשלוט בו.”
מאידך, בורסות בארה“ב גם רבות רצו לראות רשמים של חברות סיניות. ”הבורסות הציבוריות נואשות לרשמים, והן רשמו כל דבר", אומר סטיב דיקינסון, עורך דין המתמחה בסין במשרד עורכי הדין האריס ברקן.
יש גם פער תרבותי. כאשר מערביים משקיעים בחברה סינית, רבים מניחים שזו הוקמה באותו סוג של סביבה שוקית שבה הם רגילים בארה"ב, ושהיא הייתה כפופה לאותה סוג של בדיקות ופיקוח רגולטורי. זה לא המצב.
“יש בהן חלק מהטיית ראייה עצמית”, אומר ג'ים פיטרסון, עורך דין וסופר המתמחה בנושאי חשבונאות.
מצד שני, חברות סיניות רבות אינן מוכנות לרמת החשיפה והתקשורת עם המשקיעים הנדרשות מהן כאשר הן מפורקות בארה"ב. גם אם יש להן עסקים לגיטימיים, התגובה שלהן כאשר הן נתונות ביקורת עשויה להיות הימנעות מהתמודדות עם הבעיה – לנטוש את העסק ולחזור לסין, בעוד שהמשקיעים יצטרכו לשאת בנטל.
זה לא עוזר למשקיעים בארה“ב שהם לא יכולים להיות בטוחים שהאודיטורים שמבצעים ביקורת על הכספים של חברות סיניות מבצעים עבודה טובה. בהונאה, האודיטורים לעיתים קרובות נסחפים עם הכל. ”זה הרסני כשהספק אמור להיות אחד מהיסודות העיקריים של ביצועי האודיטור", אומר פיטרסון.
הבעיה מחריפה בשל עקשנותה של סין. הרגולטורים בארה"ב בודקים את עבודתם של כל רואי החשבון שמפקחים על חברות המסחר בארה"ב. אך סין סירבה לאפשר בדיקות כאלה לחברות ביקורת סיניות, כולל חברות בת של ארבעת חברות הרישום הגדולות שמפקחות על רוב החברות הגדולות.
סין רואה במידע הפיננסי הרגיש על חברותיה, שאנשי הביקורת שלהם מטפלים בו, דומה ל“סודות מדינה”. כמעט 200 חברות סיניות והונג קונגי שנסחרות בארה"ב, כולל ענקיות כמו Alibaba ו-Baidu, נבדקות על ידי חברות אלה.
“אין לנו יכולת לאמת זאת בסין ואין לנו סיכויים בעתיד”, אמר ויליאם דוהנק, יו"ר ה-Public Company Accounting Oversight Board, רגולטור הביקורת של ארה"ב, במפגש העבודה של ה-SEC לאחרונה.
וזה לא רק בחברות סיניות. בקרב קרוב ל-100 חברות רב-לאומיות אמריקאיות המנהלות עסקאות בסין, כולל ענקיות כמו וולמארט וג'נרל מוטורס, חלק מהעבודה באתרי ביקורת נעשית על ידי חברות סיניות שרשויות בטיחות בארה’ב אינן רשאיות לבדוק אותן. למשקיעים ולרשויות אין שום דרך לוודא שהעסקאות הסיניות של חברות אלה בשווי עשרות מיליארדי דולרים עברו בדיקות נאותות כדי למנוע שגיאות או הונאות.
הרשויות בארה"ב מנסות כבר שנים לגרום לסין לשנות את עמדתה בנוגע לבדיקות, ללא הצלחה מיוחדת.
לחץ על סין לאפשר בדיקות ביקורת ובמידה מסוימת, שיתוף הפעולה עם הרגולטורים בארה"ב עשוי להניב התקדמות בעתיד.
עד שזה יקרה, יש רוברט סיידן.
סידן, שפעם היה תובע בניו יורק, יצר תחומי מומחיות משפטיים יוצאי דופן: כאשר בית משפט בארה’ב מפקח על חברה סינית שרימה או פגעה בצורה אחרת בבעלי המניות שלה, בית המשפט מינה אותו למנהל נכסים, המוסמך להשתלט על נכסי החברה לטובת בעלי המניות – דבר שהוא כבר עשה ב-30 חברות סיניות כיום.
לאחר מכן הוא מנצל טעות בדרך שבה בנויות חברות סיניות: כדי לעקוף את הגבלות הממשלה הסינית על השקעות זרות, החברות משתמשות בדוכנים מחוץ לסין כדי להחזיק בנכסי הפעילות שלהן, לעתים קרובות באיי ויקטוריה הבריטיים או באיי קיימן.
סידן מגיש תביעה בבית המשפט נגד חברה — ואז הוא יכול להיכנס לסין כבעל הון החברה החוקי, ולא רק כנושה זר נוסף שניתן להדיחו. הוא משתמש בעמדתו ככלי לחץ כדי להכריח את מנהלי החברה לשבת ולדון בהסדר.
עד כה, המאמצים שלו הביאו 10 מיליון דולר לבעלי המניות בארה"ב בחברות כמו Oriental Dragon Corp., Advanced Battery Technologies ו-Shengtai Pharmaceutical. למרות זאת, אין זה הרבה בהתחשב בקנה המידה של הבעיה, וסידן מודה שזהו מאבק קשה.
“אנחנו מתקדמים מאוד, אבל זה לא מהר”, הוא אומר. יש “פריצת גבולות עצומה בין האופן שבו עובדת סין לבין מערכת פתוחה. המערכת שלהם היא ‘הכוח גורם לכלום’- אם הם יכולים להתחמק ממה שקרה, הם יעשו זאת”.”
משקיעים בחברות שיידן מייצג מודעים לקושי, אך הם מקווים שהאסטרטגיה שלו תוכל לסייע. “אני חושב שאנחנו מסוגלים לקבל חלק קטן מהכסף שלנו בחזרה”, אומר גארי וולפסון מ-GEP Capital Group, משקיע ב-Oriental Dragon Corp., שבו סיידן השיג לאחרונה הסדר של 3 מיליון דולר עבור המשקיעים.
הכישורים המגוונים של סידן מאפשרים לו להתמודד היטב עם המשימה. הוא היה תובע במשרד התובע המחוזי של מנהטן, ולאחר מכן עבד בסין, בהנחיית חוקרים ועורכי דין שעסקו בבדיקות היבטים עסקיים של חברות. הוא גם היה מפקח של רשות הנמלים של ניו יורק וניו ג'רזי, שביצע בדיקות לגבי בזבוזים ושימוש לרעה במימון ציבורי בבניית מגדל החירות באתר שבו היה המרכז העסקי העולמי לאחר 11 בספטמבר.
כרגע הוא מנהל את חברת Link Motion, הידועה בעבר בשם NQ Mobile, שחברתה-שותפה לכאורה הפקיעה נכסים מפיקריהם של המשקיעים. בשנת 2019, שופט פדרלי בארה’ב מינה את סידן כנאמן; הוא חסם את חשבונות הבנק של Link Motion בהונג קונג, והמנכ"ל המועדף עליו זכה בהליך בוררות בסין, שנתן לו שליטה על גוף מרכזי בחברת Link Motion.
Link Motion נסגר ללא כל הצעה לשלם לבעלי המניות הציבוריים של החברה, אומר ויין בליגה, משקיע ב-Link Motion. “אם הם היו מסוגלים לעשות זאת, כל חברה סינית רשומה יכולה לעשות זאת, ואני לא יודע מה הגישה שיש להם”.”
סידן מכיר את המכשולים, אבל אין לו שום כוונה להפסיק. “אני מאוד עקשן.”
למרות כל המאמצים של סיידן, שרווד וסוחרים קצרים אחרים, מחר ייראה דומה מאוד ליום ההווה בכל הנוגע להבטחת שחברות סיניות יהיו כנים עם המשקיעים שלהן. גם אם הצעת החוק להכריח חברות סיניות לבצע בדיקות ביקורת תהפוך לחוק, לחברות יהיו שלוש שנים להשלים את ההתאמות. הפאזל הזה לא יפתר בקרוב כל כך.
יש כאלה שמציעים דרכים לסימון של חברות על ידי משקיעים כאשר חברת מסחר מסוימת משתמשת באיש ביקורת שטרם נבדק, כדי להבטיח שהם מודעים לסיכונים. בהיעדר בדיקות, בלוק מציע להפוך את חברות הנשק של ארבע חברות הראיות הגדולות בארה"ב לאחראיות כלכלית על כל כשלים של אחיותיהן הסיניות – בדיוק כפי שאבות אחראים על כל מעשה רע של ילדיהם, לדבריו.
חברות סיניות נותרו “מניות ספקולטיביות מאוד לביצוע השקעות בהן”, אומר נוסבאום. הוא מציע להקשות על משקיעים קמעונאיים להשקיע כספים בחברות מסוכנות כל כך רבות. בסופו של דבר, עם זאת, “אנחנו עדיין מדברים על שוק עצום בעתיד מזהיר מאוד”.”
אחרים פסימיים יותר לגבי האם חברות סיניות יתנהלו בצורה אמינה יותר. “לא נעים לי להגיד פשוט תנטשו הכל, עשינו טעות, תסירנו את המניה מהבורסה”, אומר סטיבנסון-יאנג. “אבל אני לא יודע איך לטפל בזה.”
צפו במאמר המלא מאת מייקל רפופורט